בשנת 1940, ניו יורק כבר הייתה מרכז סחר עולמי, תרבות ותעשייה. באותו זמן, בניו יורק התגוררו כ-7 תושבים,5 מיליון, מה שהופך אותה לעיר הגדולה ביותר בארצות הברית. השפל הגדול של שנות ה-30 הסתיים והעיר החלה לצמוח ולשגשג שוב, בעיקר בזכות תוכניות ממשלתיות ופיתוח תעשייתי, שהתחזקה לאחר מלחמת העולם השנייה. המגזר הפיננסי בוול סטריט כבר היה דומיננטי באותה תקופה וניו יורק הייתה מרכז הבנקאות וההשקעות, עובדה שהבטיחה לה מעמד כלכלי איתן.

בזמן מלחמת העולם השנייה, העיר הפכה למרכז חשוב של ייצור צבאי. מפעלים רבים בניו יורק וסביבתה הוסבו לייצור ציוד צבאי, מה שהביא הזדמנויות עבודה והמריץ את הכלכלה. פיתוח התשתיות נתמך על ידי תוכניות ממשלתיות כמו ה-New Deal, מה שאפשר בניית מבני ציבור, כבישים וגשרים.

הקהילות היו מגוונות מאוד - ניו יורק הייתה ביתם של מהגרים רבים מאירופה, אלא גם אפרו אמריקאים שהגיעו לכאן מדרום המדינה בשביל תנאי חיים טובים יותר והזדמנויות עבודה. נוצרו כאן שכונות תרבות ואתניות, כמו איטליה הקטנה, צ'יינה טאון והארלם, מה שהעניק לעיר אופי רב תרבותי.

בשנת 1940 גם תחילתו של תור הזהב של מחזות זמר בברודווי והעיר הפכה למרכז התרבות של ארה'ב, עם מוזיקה רועמת, סצנה קולנועית וספרותית. באותו זמן, הארלם הייתה מקום הולדתה של התרבות האפרו-אמריקאית, במיוחד מוזיקת ​​ג'אז, שהפך לאחד מיצוא התרבות החשובים ביותר של ארה'ב. ניו יורק הונעה על ידי סחר, את התעשייה, כלכלה ותרבות, שיצרו יחד את האנרגיה והאופי שהפכו את ניו יורק ל'העיר שאף פעם לא ישנה'.